רש"י על שיר השירים ד׳:ט׳

« רש"י על שיר השירים ד׳:ח׳ רש"י על שיר השירים ד׳:י׳ »

9 לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙נִי֙ באחד בְּאַחַ֣ת מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃

פירוש רש"י על שיר השירים ד׳:ט׳

9 לִבַּבְתִּנִי. מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי אֵלַיִךְ:

10 בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ. הַרְבֵּה דֻגְמוֹת טוֹבוֹת שֶׁבֵּיךְ, לוּלֵא הָיְתָה בֵיךְ אֶלָּא אַחַת מֵהֶן הָיִיתִי מְחַבְּבֵךְ בְּיוֹתֵר, וְכָל שֶׁכֵּן בְּכֻלָּן, וְכֵן: "בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ", בְּאֶחָד מֵרְבִידֵי עַנְקֵי קִשּׁוּטַיִךְ. הֵם תַּכְשִׁיטֵי מִצְוָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר: "בְּאַחַד עֲנָק", בְּאֶחָד מֵאֲבוֹתַיִךְ, הוּא "אֶחָד הָיָה" מְיֻחָד, וְזֶה אַבְרָהָם הַנִּקְרָא עֲנָק: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים":

« רש"י על שיר השירים ד׳:ח׳ רש"י על שיר השירים ד׳:י׳ »